Muslala

טקס חילופי הלוחות, אותו מעבר שבין שכבה לשכבה דרך הצבע הלבן - אקט חגיגי ומטהר, החלפת משמרות בין צייר יוצא לצייר הבא – תחילתו בתיקוני שפכטל בחיבורים בין לוחות העץ , ממשיך בשיוף והחלקה ומסתיים בצבע לבן, סופרקריל 2000. פעולה מרגשת, אפילו קשה לעיתים, ווריאציה אורבאנית על "דה קונינג מחוק" , ותזכורת לכך שאין דבר שלא משתנה, מוחלף, מת.
זה שיעור טוב בהבנת הרגע החולף – כמלווה של רוב שלבי היצירה, כאחד שחי בסמוך להן ומורגל לראותן מדי יום – מתפתחים יחסים עם כל עבודה בתקופתה, מודעות לשינויים הקטנים , ההתערבויות שנספגות בשקט . כך מצאתי את עצמי מוחק את העבודה של אסף מן – למרות שפניה של בת המלך קולפו (- משתדל שלא לומר הושחתו ...) וממתין לעמרי שיגיע. שנתיים לא ראיתי אותו, אחרי ארבע שנים שלמדנו יחד. הוא חי כיום בברצלונה, נשוי טרי למריה דל-מאר, (גם בעברית זה נשמע טוב - מרים של הים) לשעבר שותפתי לדירה בוולנסיה ,La Ciudad Encantada
עמרי בא לביקור קצר. את העבודה על הלוע"ח הכנסנו בין ביקור אצל הסבתא בירושלים והחברים שעוד נשארו בעיר לבין קפיצה למעין בוואדי קלט. ככה זה כשאתה צייר-תייר, צרך להספיק הרבה בזמן מועט. קבענו להתחיל במוצאי שבת, גם כדי שנוכל לעבוד עם מקרן, אבל בעיקר בכדי להימלט מן החום הבלתי סביר בעליל של אוגוסט.
תחילת העבודה על מי מנוחות – עמרי מקרין מטוסים, רושם בפחם – יוצר סופה בקווי מתאר מדוייקים. מטוס הנייר כדימוי שברירי ומוכר, המתקשר לחווית ילדות ראשונית, קיפול שכילדים הצלחנו לפתח ולשכלל לכדי אמנות אך גם נושא רמז על רצון להמריא מעלה, להתנגד למוסכמה של דף A4 . המטוסים מתארגנים במטס לילי, מיטלטלים ברוח פנימית - רוח קרירה לא נשבה באותו הערב...לא לאורך זמן נשמר השקט. חבורת נערים מן השכונה מגיע לביקור ומכאן מתערבלת לה סופה אמיתית. ראוי לציין, שהזהרתי את עומרי מבעוד מועד שזה מה שצפוי לקרות– הכול בשל המקלט של מוסללה, אותו קיבלנו מהעירייה לטובת הפעילות בשכונה. תחילתן של הצרות שפקדו אותנו באותו ערב החלו כשנערים מהשכונה פרצו למקלט , למעשה הם פשוט שכפלו מפתח והחלו להתייחס למקום כמועדון. בהתחלה ניסינו לזרום אתם, הרי אלו אותם חבר'ה שעובדים איתנו בגינה הקהילתית, אבל כנראה ששחררנו יתר על המידה את הרסן – המקלט הושחט, ציוד נהרס והקירות נצבעו – טונפו . נאלצנו לסגור את המקום, להחליף מפתח.
כאן פחות או יותר מצאו אותנו הנערים – מציירים באמצע הלילה. ומה יכול להיות טרף קל יותר מרישום פחם עדין ? עבודה של שעות נמחקה בשניה, ומעבר לכך- הלוע"ח, שכבר זכה לגיבוי השכונה וכמעט הפסיק לספוג התערבויות לא ענייניות, חזר להיות מאויים. למזלי הרב, עמרי הוא אחד כזה שיש לו דיבור ושיח עם כל אחד. שעה ארוכה עמדנו שם, סופגים את זעם הנוער, מקווים שעוד נוכל לחזור לציור, ומנסים למצוא סדקים מבעדם אפשר יהיה לדבר . דברים השתנו לאחר ששמעון השכן עבר – כמה קריאות ונזיפות ממנו והמהומה נרגעה. עמרי הוציא הבטחות מהחברה שלא יגעו לו בציור, אני התעקשתי על לחיצת ידיים עם מנהיג המרי ושקט של אחרי הסערה חזר לשרור ברחוב.
המשכנו לעבוד לתוך הלילה, רושמים, מכסים בנייר דבק, מקווים שאכן החבר'ה יעמדו במילתם. בחמש בבוקר הנחנו את הראש למספר שעות, וקמנו לסיים כשבחוץ כבר היה חם ודביק, אך לציור שלום. שעות ארוכות בשמש קופחת, עמרי כולו נוטף זעה, משפריץ צהוב לכל עבר, יוצר שמש בוהקת המתחרה בזאת שמעל. לבסוף מקלפים את המטוסים שהוסתרו בשכבת צבע כחול - הסופה של אתמול והשמש של היום מהדהדים את מרחב הלוח.